ריבה

אני לאחרונה עבדתי בחתונה כמו אנימטור של ילדים, טוב .. ביליתי את הילדים בזמן המבוגרים שתו והיה כיף - ואתה יודע את הדבר העצוב על זה כי אני קינא בהם.
לא קינאתי בכלה שנישאה, ואולי גם היא קינאה בעצמה ... לא היתה לי שנאה בשבילה, בעד השמלה, על השולחן או על מנהל הטוס שהוביל את החג הזה.  קינאתי בדיוק במה שהיא.  היא קינאה בעצמה של משפחה רשמית, מין קנאה מגוחכת.  עלבון - אני מבין שלא יהיה לי את זה.

משפטים יפים, הבטחה של משפחה, ילדים, ולמעשה רק את הכיסוי ..

אתה יודע, המחשבה לא עוזבת אותי, שאני עושה הכול לא נכון.

זה לא נכון שפגשתי את סאשה לפני החותמת בדרכון.  ועכשיו הוא לא צריך את זה, ולכן הכל מתאים.  וברוב המקרים כל התירוצים האלה.  נוח.

זה מכרסמת בי שאני בת 28, ואני נשארת לגמרי לבד.  מגיע הביתה - אני לבד!  וחרא שאני לא צריך את סאשה.  אז אני נשאר, על ידי מי!

ועכשיו השערורייה החדשה.  אחרת, צבעונית.  וזה יהיה בגלל מה ??  וכל הקנאה המרושעת הזאת, הטיפשות, הטיפשות - ואיך לא לכנות זאת, היא הורגת את כל הרצון לעשות משהו.

אני לא אוהבת מריבות, אבל בזמן האחרון אני מרגיזה יותר ויותר בשערוריות, בהתנהגות של אנשים מעצבנים ולא רק.  התחלתי להתלקח יותר כמו גפרור על זוטות.  אתה חושב שאני אוהב את זה?  לא, בהחלט לא.  בשבילי, ההרגשה המוזרה הזאת ואני לא היינו כך.  נהייתי כך!  אני באמת חסר שקט נפשי.

אתה יודע, כמו בשיר: "אני רוצה שתיקה"

אז אני רוצה שלום.  זיין את הר געש, וכפי Olesya אומר, אלה הם אותם "pasties".  כן, בארון, ראיתי תשוקה כזאת!

אני חושב לעתים קרובות, למה אני צריך לכתוב רק דברים טובים?  רק כמה הודעות עליזות על החיים שלך?  אחרי הכל, כולם מחפשים את האמת, ומקבל את זה מוזר, אבל הם מתחילים להתרעם?  עכשיו אם זבוב טס, למה אני צריך לכתוב על ריבה?

או להסתכל מסביב - ומה יאמרו אחרים?

ואינם גוערים בי?

אוף!  ואם יש לי כל חוויות, ספקות או אי שביעות רצון, אני לא רוצה לכתוב רק דברים טובים ברגע זה.  ובכן, בשביל מה?